למה דווקא גברים?

המזל שלי (שאליו אני מאוד מחוברת) מאופיין גם בצדק. רצון שיהיה צדק בעולם ולכן גם הקמתי לפני כ10 שנים את "שדולת הגברים בישראל" , עמותה המטפלת בזכויות גברים במשפחה במקרי גירושין. ודרך זה בלי לכוון ברמה המודעת הגעתי למי שאני היום.

בתחילת דרכי , לפני העמותה הייתי מורה בתיכון. קיפוח זכויות הגברים ועצם העובדה שהם מופלים כי הם גברים (אפליה מתקנת כבר אמרתי??) הניעו אותי לצאת להגנתם.

נטשתי הכל והקדשתי את עצמי ללא תמורה לעניין. "הגברים" זה גם הילד שלי ושלך. ולכך לא הייתי מוכנה להסכים. העובדה ש"גברים בוכים בלילה" משום שהם "חונכו" שגברים לא בוכים, הציפה לי הלב והחלטתי להירתם לטובת זכויותיהם. מזונות, משמורת, ניכור הורי הם רק חלק מהעניין. גם כשהסטטיסטיקה מגלה קשר מובהק בין אבות גירושים ובין התאבדויות (כ400 כאלה בשנה) , זה נעשה בלילה, בשקט.

כי רוב הגברים שוקטים את עצמם פנימה. גברים גדלו לתוך מחויבות עצומה. צריך "להיות גבר".

קיבלו תפקיד שלא בטוחה שרובם רצו. אסור לאכזב. להיות רגיש ובטח לבכות. התחום המיני- טאבו ענק. אשמה / בושה /פחד שעלולים להוביל לאתגר באינטימיות עם עצמם ועם בני הזוג , שפיכה מהירה, אתגרי זקפה, גודל האיבר, חרדת ביצוע, צריכים "להגמיר"..ועוד..ועוד...גברים פחות מדברים, פחות חושפים ונחשפים, משתפים, רובם סוחבים בקיטבג על הנפש והכתף משקל רב.

הגברים הם גם הילדים שלנו...דרך המשפט הפשוט הזה אני מחברת את המסרים שלי לנשים שהן אימהות. הידיעה שזה מה שעובר או יעבור הילד שלהם רותמת אותן לתהליך ולחשיבותו.חשוב שנשים יבינו מה עבר ועובר הגבר שלהן ,מה שישדרג לחלוטין את מערכת היחסים ביניהם ויהפוך את המסע שלו לאפקטיבי יותר עבורו ועבורם.